יום רביעי, 13 במרץ 2013

חשיבות הקשר עם הרשויות


ארגון תחבורה היום ומחר הוציא לאחרונה את המדריך לקידום תחבורה בת קיימא ברשויות המקומיות, מדריך חשוב, מתומצת וראוי הבוחן את כל האספקטים הנדרשים להפחתת התלות ברכב הפרטי באמצעות תכנון עירוני נכון, עידוד הליכה ברגל ורכיבה על אופניים ושיפור התחבורה הציבורית.

כל מה שכתוב במדריך רלוונטי לבלוג זה, כל הכבוד לארגון תחבורה היום ומחר שהרים את הפרויקט ובזכות זה גם קיבלו אזכור ב"ספריה הוירטואלית" שלי. באתר שלהם יש גם דף פרסומים שיכול לשמש ספריה מעולה בפני עצמה לכל מי שרוצה להיכנס לתחום. או לאסוף חומר לעבודות אקדמיות. ברשותכם בפוסט זה אתמקד אך ורק ב"תחבורה הציבורית".

לראשי ערים אין סמכות רשמית בכל מה שקשור לתחבורה ציבורית, חלקם מקוננים על כך, בעיקר ברשויות החזקות, חלקם לא רוצים את הסמכות, בעיקר ברשויות החלשות. תחבורה ציבורית היא עסק עדין שדורש סובסידיות כבדות וצריך לשמור על הגיון כלכלי כלשהו מחד ועל שירות ללא קשר להגיון כלכלי מאידך. העברת הסמכות לרשויות המקומיות תכניס הרבה יותר פוליטיקה (שלא חסרה גם היום) לתהליך ועלולה להוביל את המערכת לחוסר איזון קיצוני בתוך אותה רמה עירונית. העשירים מקבלים תח"צ (ולא נוסעים בה) והעניים לא מקבלים תח"צ (וכן נוסעים בה).

לכאן נכנסת בעיה נוספת והיא ריבוי הרשויות בישראל. כתוצאה מכך קווים חוצי רשויות יותר נפוצים מקווים פנימיים בכל עיר. ואסור שבגלל רשות אחת תיפגע רשות אחרת. לכן העברת סמכויות לרשויות, גם אם הגיונית, לא צריכה להיעשות כלאחר יד אלא במחשבה מסודרת.

התהליך כבר הותנע למעשה. ב-2007 המליצה ועדת סדן על הקמת רשויות מטרופוליניות. היא כמובן לא היתה הראשונה, אבל בעקבותיה אכן החלו להקים אותן. במאבקים על סמכויות ותיקצוב הנושא כרגע תקוע אבל אני מאמין שבסוף זה יקרה. הרשויות המטרופוליניות אמורות לאגד את סמכויות התחבורה במטרופולין ולכלול נציגים ממשרד התחבורה ומהרשויות עצמן. כאשר ההחלטות יתקבלו על ידי כולם. זה נכון וזה מאוזן. עד אז רשויות מקומיות יישארו על תקן של "מבקשות" שירות ותו לא.

ותו לא? זה המון!
בעשור האחרון משרד התחבורה מגדיל את השירות בכל פרמטר, העוגה הולכת וגדלה אבל בסופו של דבר זה שצועק, זה שדורש, זה שמנמק וזה שמתעקש מקבל יותר מאלה ששותקים. המדריך לרשויות המקומיות מתעתד ללמד את כולם איך לדרוש שירות תחבורה ציבורית ולתקן במקצת את חוסר השיוויון הזה.

ניקח לדוגמא את זכרון יעקב, מועצה מקומית עשירה עם רמת מינוע גבוהה ומנגד ניקח כדוגמה מועצה מקומית באותו סדר גודל מהמגזר הערבי (נניח "ג'דיידה-מכר) אשר מייצגת את הצד השני של הרף הכלכלי.

בזכרון יעקב יש מסורת של עבודה מול משרד התחבורה והצפת דרישות, ראש המועצה בעצמו מעורב בתהליך והתושבים, שמנפנפים בדגל הירוק ובר הקיימא מגבים אותו ודורשים ממנו לפעול בנושא. כתוצאה מכך בעשורים האחרונים קיבלה זכרון יעקב יותר מ-20 קווי תלמידים בשעות השיא. שירות ישיר לתל אביב (872) עוד מלפני עידן הרכבת, שירות מצויין ממרכז המושבה לתחנת הרכבת בבנימינה (כל עשר דקות) ואפילו קו עירוני אחד.
הקו העירוני לא כיסה טוב את העיר וראש המועצה דרש לשפר את המצב, וקיבל שני קווים עירוניים נוספים. הוא ממשיך לדרוש שאטל חינם לרכבת (כמו גבעת עדה) ומפעיל לובי חזק להפעלת תחנת הרכבת מול זכרון יעקב בהקדם, בקיצור הוא וצוותו עושים עבודה טובה.

מנגד בג'דיידה-מכר מעולם לא ביקשו שום דבר, ומה קיבלו? כמעט שום דבר. קו 61 של אגד שמקשר אותם 6 פעמים ביום לכיוון לעכו וקו 35 של נתיב אקספרס שפועל 10 פעמים ביום לכיוון בין עכו למעלות דרכם. בממוצע נסיעה כל שעה עבור כמעט 20,000 איש. אין קו פנימי, אין שירות תדיר לעכו, אין שירות ישיר לעוד יעדים (חיפה? כרמיאל?) וגם לא צפוי כזה באופק.

אז מה המדריך מלמד אותנו?
בכמה צעדים פשוטים יכולה כל מועצה להפוך מחסרת כוח לבעלת כוח, או אם תרצו מ"קורבן" ל"שותף".


ההמלצה העיקרית: מינוי אחראי תחבורה ציבורית: ברשות
הוא לא צריך להיות מומחה גדול בתחבורה אך כדאי שיכיר את השירות שעירו מקבלת, הוא גם לא צריך להיות במשרה מלאה, אבל צריך שיהיה לו את הזמן לרכז את הנושא, לאסוף פניות ציבור ולקבוע פגישות שוטפות עם משרד התחבורה. רצוי שזה לא יהיה ראש העיר או מהנדס העיר כי הם עסוקים מדי, אבל כדאי שזה יהיה מישהו שסמוך על שולחנם כדי שידע להפעיל אותם בנימוק הבקשות, בסגירת הפינות ההנדסיות (אישור תחנות והסרת מפגעים) או בהפעלת הלחץ הפוליטי הנדרש. הכי חשוב, מישהו שיכיר את כל הגורמים הנדרשים בקרב המפעיל ומשרד התחבורה ויישב איתם באופן קבוע. כדי שבכל סוגיה שעולה הקשורה לעירו כולם יידעו ישר שהוא האחראי. בקיצור "דרוש אבא" (או אמא).

לפי המדריך, אותו אחראי יוכל לקדם את הדברים הבאים:
ריכוז מידע
הצפת צרכי התושבים
הקמת ועדת תחבורה ציבורית
מעורבות במכרזי התחבורה הציבורית
ביסוס קשר שוטף עם הגורמים השונים

יש לכך דוגמאות טובות, עיריית חיפה מקיימת קשר ישיר ורציף עם אגד, יפה נוף ומשרד התחבורה ומצליחה לקדם המון, לרבות פרויקט ה"מטרונית" שייחנך במהלך 2013. עיריית עכו עבדה עם משרד התחבורה על מכרז הגליל שיוסיף שני קווים עירוניים חדשים לעיר, כנ"ל שפרעם. בראש העין הוציאו עכשיו מכרז לאחראי תחבורה ציבורית כדי להתאים את התח"צ לגידול המטורף של העיר, במודיעין חבר מועצה ותיק לקח על עצמו את התיק, ובמרבית הערים החרדיות יש ועדת תחבורה מסודרת שזוכה לתמיכת ראש העיר ודוחפת את שיפור התחבורה הציבורית. בירושלים העירייה שותפה בחברה עירונית/ממשלתית (צוות תוכנית אב לתחבורה), בעמק יזרעאל סגן ראש המועצה דוחף הוספת שירות ליישובים שלו וכבר רשם כמה הצלחות, מועצה אזורית מטה יהודה מינתה אחראי לכל נושא הקיימות לרבות תחבורה ציבורית ועוד.

אז כל הכבוד לארגון תחבורה היום ומחר שמבקש, באמצעות מדריך זה, להפוך את הדוגמאות הייחודיות האלה לנורמה וסטנדרט, ונותר רק לקוות שהרשויות ירימו את הכפפה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...