יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

לא לימינה חופשי - למלחמה בקטל בדרכים

מתוך: ההנחיות לתכנון רחובות בערים - תנועות בצמתים
שנת 2017 הולכת להיות כנראה שנה רעה לסטטיסטיקה של תאונות הדרכים, ושנה רעה עוד יותר לאנשים שמהם הסטטיסטיקה הזו מורכבת.
המלחמה בתאונות הדרכים כוללת פתרונות רבים שמשתלבים זה בזה, חינוך לנהיגה נכונה, אכיפה מוגברת, אמצעי בטיחות בתוך הרכבים ושידרוג תשתיות. 

בתחום התשתיות רבות נעשה ועוד אמור להיעשות, הן במישור הבינעירוני והן במישור העירוני שבו אתמקד. המישור העירוני חשוב מאחר ואחוז ניכר מהנפגעים בתאונות דרכים הם הולכי הרגל העירוניים חסרי ההגנה. ב-2016 הם היוו 15% מסך הנפגעים ו-30% מסך ההרוגים, אם מתמקדים ביישובים העירוניים (מעל 20,000 תושבים) רואים שאחוז הולכי הרגל הנפגעים בערים בדרך כלל גבוה יותר מ-15% ונע סביב ה-25%. זה מדאיג.

יש הרבה מה לעשות ולשפר כדי להקטין את מספר הנפגעים ובעיקר את חומרת הפגיעה. כיכרות הן פתרון מוצלח שכזה שאומץ באהבה בארץ והן עובדות על עקרון מאד פשוט. תיסע יותר לאט, ובאופן רציף יותר. כיכרות מעבירות נפח תנועה דומה (ויש אומרים רב יותר) מצמתים, אבל מחייבות את הנהג לנסוע לאט כאשר כפרס הן חוסכות לו את העצירה המוחלטת.
הנסיעה האיטית, גם אם לא מונעת את התאונה, מפחיתה את קטלניותה וזה בדוק מחקרית.

אבל בישראל כמו בישראל, אימוץ פתרון מוצלח אחד לא בהכרח מביא לשינוי תפיסה כולל. 
כבר כתבתי פה בעבר על הרעה החולה שנקראת "דרכים עירוניות עורקיות". גם בהקשר השפעתה על התחבורה הציבורית, וגם בהקשר השפעתה על העירוניות הבריאה - שבין היתר נמדדת בהיקף ההולכים ברגל. (ככל שיש יותר הולכים ברגל, כך גם בטוח יותר ללכת ברגל, זו עוד סיבה לדאוג להליכתיות טובה).

בעבר קראתי לייצר עוד צמתים בעיר, על חשבון הפתרון ההנדסי מעודד המהירות שנקרא "ימינה-ימינה" מתוך תפיסה שבסופו של דבר ריבוי צמתים בין רחובות הם הגורם המשפיע ביותר על עירוניות טובה. כעת אני קורא לבחון עוד פתרון מקטין מהירות בעיר. 

נראה שאחוז גבוה מדי מהולכי הרגל נפגע מרכבים פרטיים בעודו על המדרכה, (דבר שייתוקן באמצעות תשתית שתחסום את הרכב הפרטי מלטייל על המדרכה), אחוז גבוה אחר נפגע בעודו חוצה במעבר חצייה לגיטימי וגם לכך פתרונות שצריך ליישם כמו גל ירוק להולכי רגל. מתוך הנדרסים על מעברי חצייה, נאמר לי (אם כי לא מצאתי את הסטטיסטיקה של זה) שרבות מהתאונות קורות בקונפליקט של הפנייה ימינה, הקטלניות שבהן במה שנקרא "ימינה חופשי".

ב-2011 פורסמה בסדרה "הנחיות לתכנון רחובות בעיר" החוברת "תנועה בצמתים" - בעמוד 92 מופיעה התייחסות ל"ימינה חופשי" שאני חפץ בעריפת ראשו.

להלן הציטוט מתוך ההנחיות
נתיב לפנייה חופשית ימינה הוא נתיב המאפשר לכלי-רכב הפונים ימינה לעבור מרחוב אחד לרחוב אחר ללא חצייה של אזור לב הצומת.  מחד גיסא, הפניות החופשיות מסייעות, בעיקר בצמתים עתירי קיבולת, להקל על עומס התנועה המנועית. מאידך גיסא, הן מקשות על תנועת הולכי-רגל ומאריכות את תוואי תנועתם, מהוות מטרד בטיחותי משמעותי לרוכבי האופניים, ומקשות על הראות במהלך ההתלכדות עם הנתיב עימן הן נפגשות. פנייה נפרדת ימינה בשני נתיבים חייבת להיות מרומזרת.

אוקי אז למדנו שאחנו צריכים לראות את המשולשים האלה רק בצמתים עתירי קיבולת, כי הן מסוכנות לרוכבי אופניים, ולרכב פרטי ומאריכות את זמן ההליכה וההמתנה של הולך הרגל, ואני מוסיף - מסוכנות מאד להולכי רגל.

למה? כי ימינה חופשי, בעיקר בצמתים בזבזניים בשטח כמקובל בדרך עירונית עורקית מיותרת שפוגשת דרך עירונית עורקית מיותרת, מאפשרת לנהג לשמור על מהירות גבוהה. הוא אולי ירד מ-70 קמ"ש למהירות שמאפשרת לו "לקחת את הסיבוב" (בצמתים מסוימים זה יכול להגיע בקלות ל-50 קמ"ש) אבל מעייניו יהיו נתונים לסיבוב ולהשתלבות בתנועה אחריו ואת הולך הרגל שחצה במעבר חצייה הוא עשוי לא לראות, או לא להגיב בזמן, ולפגוע בו במהירות הורגת. כבונוס, ימינה חופשי מהווה מכשול בפני יצירת פתרון לאופניים בצמתים. ובימינו זה גם אומר המשך הקונפליקט בין הולכי רגל ורוכבי אופניים על המדרכות.

הביקורת הרגילה שלי על ההנחיות לתכנון רחובות בערים היא שהן מתארות טוב מאד למה צריך או לא צריך לעשות משהו, ואז מפרטות את כל הסיבות המאפשרות להתעלם מהאמירות הנוקבות ולהמשיך ב"עסקים כרגיל".

ניתן לבצע פניות חופשיות ימינה במקרים הבאים, ורק כאשר יש אי-תנועה משולש:
• בצמתי דרכים; 
• בצמתי רחובות מרומזרים, כששני הרחובות הנפגשים בהם הם מאספים דו-מסלוליים; 
• בצומת T בחיבור לדרך עירונית, או לרחוב מאסף דו-מסלולי, כאשר קיימות רק פניות ימניות בצומת; 
• במעגלי תנועה בכל מדרג רחובות ("בננה").

אין לבצע פניות ימינה חופשיות במקרים הבאים: 
• בצמתי רחובות, כאשר שני הרחובות הנפגשים הם מסוג רחוב מקומי או רחוב מאסף חד-מסלולי; 
• כאשר נתיב הפנייה המתוכנן בא על חשבון רצועת התנועה להולכי-רגל; 
• כאשר נפגעת ההמשכיות ברצועות התנועה של האופניים.

מספיק לספור את מספר הנקודות כדי להבין שההנחיות מעודדות שימוש בימינה חופשי, בדרך כלל מותר. רק ברחובות קטנים מאד אסור, או במקומות שבהם אין מספיק מדרכה. (ומהמשכיות שבילי אופניים בצמתים כולם מתעלמים).

כמובן שדבר גורר דבר, במרבית השכונות החדשות מתכננים דרכים רחבות מדי, כמעט כל הרחובות הם מסוג מאסף דו מסלולי ומעלה, ואז מתכננים גם פניות ימינה חופשי כי מותר, ולעיתים קרובות מדי מתכננים גם נתיבים מיוחדים לפניות ימינה חופשי, כי מותר, הרחוב שלנו מתרחב עוד ועוד לקראת הצומת כדי לאפשר לכולם לנסוע במהירויות גדולות.
למעשה ריבוי דרכים עירוניות עורקיות מביא גם לריבוי מקומות בהם לכאורה נדרש ימינה חופשי. הכל קשור בהכל והמרחב הופך למרחב מוטה רכב פרטי שבו הולך הרגל הופך לחיה בסכנת הכחדה.

אתה משוגע? אתה יודע מה יקרה אם יבטלו את כל הימינה חופשי? איזה פקקים יהיו?
אני לא מהקיצוניים, פתרון ימינה חופשי עשוי להיות הכרחי בצמתים מסוימים. אבל אני רוצה לשנות את המשקלות.
אם בעירוניות והליכתיות עסקינן, ובשמירה על חייהם של הולכי הרגל, הרי שפתרון ימינה חופשי חייב להיות מוגבל לאותם צמתים שלא יתפקדו בלעדיו כלל. והייתי מצפה מההנחיות לחייב מודל מיקרו סימולציה שיוכיח שאין ברירה והצומת מגיע לרמה F, ואז לעשות ימינה חופשי אך ורק בפינת הצומת שבו זה נדרש ולא בכל ארבעת הפינות.  המצב הקיים היום, בו "ימינה חופשי" היא ברירת המחדל בתכנון צומת, ורק אם אין מקום למדרכה אז מוותרים עליה, הוא מצב של שימוש יתר בפתרון מסוכן.
בכל הצמתים שאין בהם כשל מובהק, יתכבדו הפונים ימינה וימתינו ברמזור ביחד עם הממשיכים ישר. הם יגיעו לצומת לאט יותר, יפנו ימינה לאט יותר, והתאונות שייגרמו על ידי הקונפליקט בינם לבין הולכי הרגל יהיו פחות קטלניות. הפקקים לא יהיו גדולים בשל תופעת הביקוש המאודה (reduced demand), ולא תירשם קטסטרופה תחבורתית בשל כך. 
ואני אגלה לכם סוד, לפעמים התנועה בשעות השיא תזרום טוב יותר, כי תפקיד הרמזורים לווסת תנועה בין זרועות שונות, ופניות הימינה חופשי (של רכבים שמדלגים על הרמזור) לא מאפשרות תכנון מיטבי. בשעות השיא על כל רכב שחסך דקה בזכות ימינה חופשי יש עשרות רכבים שאיבדו דקה מהזרועות האחרות. כי קטע הכביש אחרי הרמזור לא פנוי כמו שהיה אמור להיות. בשעות אחרות של היום שאינן שעות שיא, הדקה המבוזבזת הזו עשויה להציל חיים.

ייתכן ורבים לא יסכימו איתי. הכתבה הזו מהעיר מודיעין אולי תמחיש עד כמה עמוקה התהום בין חסידי הנסיעה המהירה בעיר לחסידי העירוניות הבריאה. אבל אני מקווה שאולי מישהו מאלה שמעדכנים את ההנחיות ישתכנע.

ומהדיון בתגובות אני מרגיש צורך להוסיף את התובנה הבאה:
לא כל ה"ימינה חופשי" נולדו שווים, בצד אחד יש את הפניות עם שני הנתיבים שגם דורשות רמזור והן למעשה לא חופשיות, הן צריכות להיות רק בפניות ימינה עם נפח תנועה רב והן למעשה מחוץ לדיון שלנו.
בצד השני של המשוואה יש את הפניות המאד מאד קטנות, משולש ללא נתיב כניסה אליו וללא נתיב יציאה ממנו, שמעבירים נפח תנועה קטן ביחד (כי שני רכבים שממשיכים ישר כבר חוסמים אותו). הפניה בהן לא כל כך שונה מפניית ימינה ללא משולש כלל ונעשית במהירות אפסית. ייתכן והיא אפילו מקלה על הקונפליקט בין הולכי הרגל לכלי הרכב שפונים ימינה.

ובאמצע של המשוואה יש את המשולשים שמפריעים לי, אלה מהתרשים למעלה עם נתיב כניסה ונתיב יציאה , הם אלה שמיושמים בעיקר בשכונות החדשות כי בעת התכנון קל לתת להם את המקום הזה והם המשולשים המסוכנים ביותר.
פתרון אפשרי הוא לא לבטל את הימינה חופשי לחלוטין, אלא להפוך אותו למשולש קטן עם רדיוס פנייה חד וללא נתיבי כניסה ויציאה. זוהי פשרה לא רעה שכדאי לבחון אותה.



8 תגובות:

  1. פעם ראשונה מאמר שפויה לגבי הערים.. אבל מאוד מעניין
    תודה..

    השבמחק
  2. אנונימיאוגוסט 02, 2017

    לא הבנתי מה ההבדל בין ימין חופשי למעגל תנועה. נראה לי שמעגל תנועה זה פשוט רצף של פניות ימין חופשיות, עם אי באמצע.

    למעשה כשאין ימין חופשי, הולכי הרגל חוצים באדום במקום לחכות ולדעתי זה יותר מסוכן.

    לדעתי מה שצריכים לעשות זה להקטין את רדיוס הפנייה בפניות ימינה. זה יאלץ נהגים לנסוע שם במהירות יותר בטוחה.

    השבמחק
  3. הגירסה שלי אומרת שדווקא בימינה חופשי הנהג פנוי לתשומת לב מלאה להולך הרגל ומצבו של הולך הרגל טוב יותר. כמובן כשהימינה חופשי הוא איטי, כי בעיר הוא חייב להיות איטי. הפניה מנתיב הנהג עסוק במקביל להסתכל שלא בא רכב מכוון אחר והזווית רגע לפני המפגש מקשה על הבחנה טובה ואפילו ייתכן והחציה כוחה בצמת תהיה מהירה יותר. כל מקרה לגופו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימיאוגוסט 02, 2017

      אוסיף ואומר שבימינה חופשי יש יותר שדה ראייה ותשומת הלב של הנהג נתונה יותר להולכי רגל. זה בניגוד למצב בצמתים רבים שבהם בזמן שיש ירוק לרכב הפונה ימינה יש ירוק גם להולכי רגל שחוצים את אותו רחוב שאליו הרכב פונה. בצמתים כאלה שדה הראייה מוגבל יחסית ולא תמיד הנהגים שמים לב להולכי הרגל או אפילו מודעים לכך שיש גם להם אזור ירוק (תוסיף לזה גם לחץ מהנהגים חסרי הסבלנות מאחור שלא מבינים למה אתה לא זז). באמת חבל שלא מצאת סטטיסטיקות, כי לי נראה שדווקא צמתים מהסוג השני מועדים יותר לתאונות.

      מחק
    2. לא כל ה"ימינה חופשי" נולדו שווים.
      ראשית יש את אלה עם שני נתיבים ורמזור. שם הימינה לא חופשי ואם יש שני נתיבים זה כנראה בגלל נפח תנועה ענק. הם יישארו והם למעשה מחוץ לדיון שלי.

      בצד השני יש את אלה שהם לא יותר ממשולש קטן, ללא נתיב כניסה ונתיב יציאה, בדרך כלל במרכזי ערים ישנים שהצליחו לדחוף אותם בהם. התרומה שלהם קטנה (כי שני רכבים שממתינים ישר כבר חוסמים את הימינה חופשי) אבל אני מקבל את האמירה שלך שייתכן והם דווקא טובים יותר מפנייה ימינה רגילה מבחינת תשומת לב הנהג להולכי רגל. כי בכל מקרה משתמשים בהם מעט ולאט. הם עדיין סיוט לקונפליקט בין רכב פרטי ואופניים, הם עדיין גוזלים שטח מדרכה יקר ומקשים על תנועת הולכי הרגל.
      מנסיוני האישי, מביטול משולש קטן כזה בפינת המסגר יצחק שדה ליד עבודתי, אני מרגיש דווקא בטוח יותר בחצייה מקודם. אבל צריך שנתונים אמפירייים יוכיחו מה עדיף.
      חשוב להגיד שפניות ימינה שנעשות ללא ימינה חופשית נעשות ב"מהירות אפס". ולכן גם אם יש המון כמעט תאונות בקונפליקט של הירוק גם לרכב פרטי וגם להולך רגל, התאונות הקטלניות בקונפליקט הזה מעטות.
      ימינה חופשי במשולש קטן שכזה גם נעשה במהירות קרובה לאפס ולכן סביר שהסטטיסטיקה תהיה דומה.

      הבעיה שלי היא עם האמצע - אותם ימינה חופשי גדולים יחסית, שלעיתים גם כוללים נתיב כניסה ונתיב יציאה, הם מאפשרים זרימה על חשבון בטיחות. בשכונות חדשות שמתוכננות עם הרחובות הרחבים והצמתים הרחבים עוד יותר הם השכיחים. ומאחר והשכונות החדשות מראש לא מעודדות הליכה ברגל, ואז אתה כנהג מתרגל שבדרך כלל אין אף אחד, אתה עשוי לפספס את האחד שכן מחליט לחצות שם, ובמהירות גבוהה מ"מהירות אפס" שנדרשת בעת לקיחת ימינה בצומת רגילה, אתה עשוי לפגוע בו בעוצמה מסכנת חיים.
      ייתכן וחלק מהן נדרשות, אך הנטייה היום היא לתכנן ימינה חופשי בכל פינה ופינה של הצומת בלי לבחון כלל את נפחי התנועה, ולתת את הרדיוס הגדול ביותר האפשרי ואת נתיבי הכניסה והיציאה הארוכים ביותר האפשריים כי זה מה שנתפס כ"תכנון מיטבי" עבור זרימת כלי רכב. זה פשוט כלי שמשתמשים בו יותר מדי.

      מחק
  4. אנונימיאוגוסט 03, 2017

    דוגמא לימינה חופשי בלי שדה ראייה מספיק עם פוטנציאל קטלני

    השבמחק
  5. מאיר עיניים! אפשר לחשוב על פתרון טוב לכולם: פניה ימינה חופשית חדה, שמחייבת הורדה משמעותית של מהירות. שביל אופניים ייעודי יכול להיות מוגבה בקטע שבו מופיע נתיב הפניה ימינה, מה שיחייב את הפונה ימינה להאט. הרמזור המהבהב צהוב בפנייה ימינה יכול להתחלף לאדום בשעות העומס ע"מ לא לחסום את הצומת לבאים משמאל.

    השבמחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...